פסק-דין בתיק עפ"א 36090-09-12

1.         לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) בת.פ. 5701/10 אשר הרשיע את המערער ביום 23/4/12 באי קיום צו בית משפט וביום 6/6/12 גזר דינו של המערער והשית עליו קנס, התחייבות ומאסר על תנאי.

2.         בשנת 2010 הוגש כתב אישום נגד המערער ונאשמת נוספת, ולפיו לא קיימו הנאשמים צו בית משפט שניתן ביום 12/7/09 בת.פ. 01/07/0005763 (להלן: "התיק המקורי") ולפיו היו צריכים להרוס את המבנה שתואר בתיק המקורי בקומה ב' של בית ברחוב קדם מס' 65. רחוב אבן סינא מס' 68 בתל אביב יפו (להלן: "המבנה").

            נטען, כי עד ליום 25/8/09 לא קיימו הנאשמים את צו בית המשפט.

3.         בכתב האישום בתיק המקורי נטען, כי העבודות שבוצעו ללא היתר הן "בניית גג מלוחות פח" (כמתואר בכתב האישום ובתרשים שצורף לו).

4.         המערער טען בבית משפט קמא, כי הוא קיים את הצו השיפוטי והרס את הגג עוד לפני שניתן הצו.

5.         בסעיף 1 להכרעת הדין כתב כב' השופט:

"... ממש כמו בשלב הטיעונים לעונש בתיק המקורי, שמיעת הראיות בפרשה שבפני התעכבה פעם אחר פעם, בניסיון לאפשר לגורמי הפיקוח לאמת את טענת הנאשם. קיומה של ביקורת נוספת בנכס לא צלח, ומשכך הונח הבירור לפתחו של בית המשפט. לסופו מסקנתי היא כי הנאשם לא קיים את שנדרש לו".

            בית משפט קמא הסתמך על ממצאי הביקורות שנערכו בשנים 2006 ו - 2009.

ציין, כי לכתב האישום בתיק המקורי צורף תרשים של בניית הגג וכי לא הומצאו תצלומי אוויר ע"י המאשימה, ולפיכך, שאלת האשמה תוכרע בראש ובראשונה על סמך ממצאי הביקורות שנערכו בשנים 2006 ו- 2009.

            בבית המשפט העיד המהנדס מר זמוירו. מר זמוירו השווה בין התמונות שצילם במועד הביקורת בשנת 2009 (ת/4) ובין תמונות שצולמו בשנת 2006 (ת/5). הוא הוסיף בעדותו, כי ההשוואה נעשתה בדרך של צפייה מהרחוב בלבד כיוון שלא עלה בידו להיכנס לתוך הבית ולבחון את הדברים משם.

בבית משפט לא העיד המהנדס צימבליסט שצילם את התמונות בשנת 2006 וגם המהנדס זילברמן שהתלווה לזמוירו לא זומן להעיד.

בית משפט קמא לא קבע עובדתית כי הגג המצוי במועד הביקורת שעל בסיסה כתב האישום הוא אותו גג שהיה במקום, בגינו ניתן הצו בתיק המקורי אלא קבע בסעיף 5 להכרעת הדין כי:

"אמת, אפשר שמתארם המדויק של שני הגגות איננו זהה. אפשר, כי הם עשויים חומרים אחרים. למסקנה חד משמעית לא ניתן להגיע היות שצולמו ממרחק, כמפורט. ואולם, אין כל ספק כי גג - יהא הוא עשוי לוחות פח, יהא הוא עשוי יריעת ברזנט - הנשען על קונסטרוקציה מצוי במקום. לפיכך, בין אם נהרס הגג הקודם ואחר נבנה תחתיו, ובין אם מדובר באותו גג ממש, במקום שבו מצא בית המשפט בתיק המקורי גג, שעל סילוקו הוא הורה,  עמד  גג  גם במועד הנקוב בכתב האישום דנן. ומאחר שזהו המועד היחיד, הרלוונטי

לשאלת האשמה או החפות - לאמור, גם אם כיום אין במקום דבר, אין בכך לאיין את המפורט בכתב האישום - הרי שיסוד מוצק לאישום מצוי בתמונות שהוצגו...." (הדגש אינו במקור - א.כ.).

מההיבט המשפטי קיבל בית משפט קמא את עמדת המאשימה ולפיה צו הריסה שיפוטי מופר גם כשנהרסה הבניה שהוזכרה בצו ונבנתה מחדש (על יסוד הלכת ע"פ 451/89 אלעוקבי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז דרום) .

            בית משפט ציין, כי בדיון בתיק המקורי שהתקיים ביום 24/11/08 בטרם הרשעה, נרשם מפי בא כוח המאשימה כי גג הפח נהרס ועל כן אין טעם בעריכת ביקורת במקום, אך קבע, כי אין באמור בפרוטוקול משום ראיה לאמיתות תוכן הדברים, וכי ההגנה לא הוכיחה כי יש ממש בדברים אלו, ואף לא הוכיחה  מעט ממה שהיה מצופה ממנה, בבחינת "ראיות לסתור".

6.         תמצית טענות המערער:

א)         המערער טוען, כי הגג נשוא התיק המקורי אינו קיים, וכי לא ניתן להרשיעו בגין בניית גג אחר תחתיו, שכן בכתב האישום לא נטען כלל שהוא בנה גג אחר תחת גג שנהרס.

המהנדס זמוירו טען, כי גג לוחות הפח קיים ולא נהרס וכי אין מדובר בגג אחר.